מיגרנות - בראיה הוליסטית 

מגרנות - בראיה הוליסטית.

מגרנות נגרמות מהיצרות וחסימה של כלי הדם המובילים חמצן לראש. בעת הכאב יש נטייה לפרוש ולהסתגר בחדר חשוך.

ראיה הוליסטית את המיגרנה תתייחס לאיברים הכואבים ולהתנהגות בעת הכאב, כסמלים וכדרך נוספת בה הנפש שלנו, על עולמה הרגשי והרוחני, באה לידי ביטוי.

אם זרם הדם הוא זרם החיים ואם זרם הדם זורם באופן טבעי אז המיגרנה, הבאה לידי ביטוי בהיצרות של כלי הדם, מסמלת עצירה מלאכותית של הזרימה הטבעית של החיים. שלך.

הלב מסמל את הרגשות, הראש מסמל את הרציונאל, את התובנות ואת החינוך שקיבלנו. אם כך, המיגרנה מספרת לך שבמסגרת הזרימה הטבעית של חייך הלב שלך יצר והציף רגש מסוים שהראש שלך לא מקבל אותו ובתגובה הוא החליט לעצור את הרגש שעלה.

נסה לבדוק עם עצמך מהו הרגש שעלה ושאיתו אתה לא יכול לזרום, האם זה כעס בלתי נשלט? תסכול איום ונורא? דחף מיני הנחשב לאסור או לא מקובל? גילית שאתה לא מושלם? אתה חש פחד מכישלון? או אולי זה עצם הספונטניות שבדחף העולה שמפגישה אותך עם איבוד שליטה ממנה אתה כה חושש?

כשאתה פורש לחדר אחרים לא רואים אותך. האם לימדו אותך שרגשות מהסוג שעלה לא מקובלות ולא נהוג לבטא אותם בציבור? מיהם האחרים שמפניהם אתה מסתתר? אמא? אבא? אלוהים? הדמות שהציפה את הרגש? מהו הדבר השלילי שאתה רוצה שהאחרים לא יראו אצלך?  האם אתה חושש מהתגובה שלהם? ומה יכולה להיות התגובה? גיחוך? ביטול? דחייה? כעס? עונש? האם לדעתך אסור או מסוכן לבטא את הרגש שעלה? האם המפגש עם האחרים מפגיש אותך עם הרגש והרגש מפגיש אותך עם קונפליקט בין לבטא את הרגש שעלה לבין האיסור או הסיכון לבטא אותו? האם יותר קל לך להעלים את הקונפליקט מאשר להתמודד איתו?  

ולמה דווקא בחדר חשוך? האם בנוסף להסתגרות מהאחרים אתה מסתגר גם... מעצמך? האם אתה מסרב להאמין או לקבל שדווקא אצלך עלו רגשות שכאלו ובעוצמות שכאלו? האם אתה מתבייש בהם? האם אתה עוצר הכל מפחד... מעצמך? האם בחדר החשוך עולים הדברים לדמיון? האם בדמיון קל לך יותר לבטא את הרגש שאותו אתה נמנע מלבטא באור יום?

את החיים לא ניתן לעצור, ולהסתתר מעצמך לא תצליח. כדי להיפטר מהמיגרנה יש לעבור...דרכה. יש לבדוק רגש רגש, מאיפה הוא הגיע? באיזו סיטואציה הוא עלה? מול מי הוא עלה? מה מסמלת הדמות מולה עלה הרגש? מה אומר הרגש עליך? מה לדעתך יקרה אם כן תבטא את הרגש שעלה? מה יש בו שכל כך מסעיר אותך? מהן החוויות שלך במפגשים קודמים עם הרגש הזה? האם כעסו עליך כשביטאת אותו? האם דחו אותך או הענישו אותך? האם ראית בביתך או במקום אחר תוצאות הרסניות כשביטאו רגש דומה?

זרימת החיים היא הרגשות, זו היא הזרימה הנכונה, האמיתית והטבעית עלי אדמות ואותה אי אפשר לעצור, אז, תרפה, תן לעצמך לזרום עם הזרימה, אתה ממש בסדר, מושלם כפי שאתה, אולי מוצף עכשיו ברגש כזה או אחר שאיתו קשה לך להתמודד, אבל, הכל בסדר, הכל נורמלי.

דמיין את עצמך כילד קטן המרגיש בפעם הראשונה את עוצמתה של התשוקה, דמיין את עצמך כילד קטן שמגלה בפעם הראשונה את עוצמתו ההרסנית בשעת כעס, כילד שמרגיש בוש ונכלם עם הכישלון הראשון בחייו, האם שווה לעצור לילד הזה את החיים בגלל רגשות עוצמתיים שכאלו? האם צריך להעלים את הילד הזה? האם צריך לכעוס או להעניש את הילד הזה? האם לא ניתן לעדן את אותם רגשות? למתן אותם? להפנות אותם לאפיק ביטוי אחר? לדבר אותם? לצייר אותם?

הילד הקטן הזה נמצא בתוכך. נכון, לא תמיד קל להכיל רגשות, מאוויים וצרכים שהילד הטהור הזה רוצה לבטא בטבעיות ראשונית שעדיין לא מכירה את מגבלות העולם הזה, אז..., אל תבטא, רק תתבונן ברגשות הללו, רק תרגיש, אל תעשה איתם כרגע דבר, זהה אותם בגופך וסלח, סלח לילד הקטן שבתוכך וסלח... לעצמך.